ישראל זעירא מתאר את הדרך שהובילה אותו ואת משפחתו משגרת חיים בהתנחלויות אל ליבו הפועם של תל אביב, מסע שנולד דווקא מתוך אירוע חיים מטלטל. הירי על רכבם ליד קריית ארבע הפך לרגע מכונן שהוביל לחשבון נפש עמוק והבנה כי השליחות שלהם היא לפעול בתוך החברה הישראלית, במקום שמפגש בין דתיים לחילונים כמעט אינו מתקיים. כך נולד המעבר לתל אביב והפעילות החברתית הענפה במסגרת "ראש יהודי".
לדבריו, מטרת התנועה היא להציע יהדות נגישה, שמחה וחיה, בלי כפייה ובלי דימויים של דתיות כבדה. הייחוד, כפי שמדגיש זעירא, הוא פתיחת שער ליהדות עבור צעירים חילונים שמגיעים מרצון ללמוד, לחוות שבת, להשתתף בשיעורים וסדנאות, תוך תשלום סמלי שמבטיח יחס רציני ולא מניפולטיבי. אחוז קטן מהמשתתפים חוזר בתשובה, אך רובם – כך הוא אומר – פשוט לוקחים משהו מהדרך היהודית ומשלבים אותו בחייהם.
זעירא מספר על תפילות בכיכר דיזינגוף שמשך השנים הפכו מרכזיות ומרגשות, עד שהיו למוקד ויכוח ציבורי. למרות ההתנגדות, ההתפרעויות והמתח סביב נושא "הדתה", הוא מתאר מפגש אנושי עמוק עם אלפי צעירים וציבור רחב שמבקש משמעות. מבחינתו, החיבור הזה מוכיח שיהדות יכולה להיות גשר, לא חיץ.
בסיום דבריו הוא מדגיש אמונה גדולה בעם ישראל ובתנועה הרוחנית שמתרחשת מתחת לפני השטח. "אנחנו לא באים לשנות אנשים בכפייה", הוא אומר, "אנחנו באים באהבה. מי שרוצה יבוא, מי שלא רוצה – גם טוב. כולנו אחים".
